הכרעת דין בתיק ת"פ 17627-06-11 - פסקדין

בפתח הכרעת הדין, אני מודיע על זיכויו של הנאשם מעבירה על פי סעיף 192 ו- 349 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

1.         כתב האישום מייחס לנאשם, התנהגות שכרוכה בה אלימות והשמעת דברי עלבון, כלפי שוטר, זאת כאשר בתאריך 1.3.2011,  בהיותו ברח' וושינגטון 22, בתל אביב (להלן: "המקום"), מאחר ותקף את השוטר, מפקח מיכאל כשר (ע"ת מס' 1, להלן: "מיכאל"), בכך שדחפו בחוזקה.

עוד נטען בכתב האישום, כי טרם מעשה התקיפה, השמיע הנאשם קללות ואמירות מבזות כלפי מיכאל, משזה ביקש לעכבו, שאז סרב הנאשם להיכנס לניידת, וכך גם תקף, כאמור, את מיכאל, באופן שתואר לעיל.

2.         בנוסף, בהגיעו לחדר החקירות, כשידיו כבולות באזיקים, סרב הנאשם לחזור וללבוש את מכנסיו שנפלו, ולפתע, בעודו עומד אל מול החוקר, כפי שהדברים גם נראים בדיסק שצולם לכל אורך החקירה, הוריד הנאשם את תחתוניו, וחשף את איבר מינו בפני החוקר, אלון מלזר (ע"ת 3), כל זאת, על פי הנטען, לשם ביזוי מיני.

3.         בגין מכלול מעשיו אלו, יוחסו לנאשם מעשי העבירה על פי סעיף 349 (א), 273 ו- 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). יצויין כי המאשימה חזרה בה, לאחר שהנאשם כפר במיוחס לו, מעבירת איומים שיוחסה מלכתחילה לנאשם, בכתב האישום, בגין דברים שהשמיע כלפי החוקר מלזר, במהלך גביית הודעתו.

4.         מתוך עדותו של השוטר מיכאל, ועל פי המפורט בדו"ח פעולה שערך (ס/1), עולה כי הגיע תחילה בגפו, למקום, בעקבות אירוע שדווח לו, בדבר הפרעת מנוחה, ברח' וושינגטון.

במקום ישבה חבורה של 6 אנשים, ששתתה משקאות אלכוהוליים.  העד שפך ורוקן בקבוק וודקה שממנו שתו הנוכחים, ופנה לזיהוי האנשים במקום. הנאשם הטיח בפניו כי "יש לו מבט של זבל", והוסיף קללות נוספות באנגלית וברוסית. בשלב זה ביקש העד מהנאשם כי יציג בפניו תעודת זהות, אך זה סרב, ודרש, במפגיע, כי העד יציג בפניו את תעודת השוטר. העד עשה כן.  לאחר מכן הודיע העד לנאשם כי הינו מעוכב. הכל כשנודף מהנאשם ריח חזק של אלכוהול, וכשהוא מתנדנד.

במקביל, הגיעו למקום ע"ת 2, השוטר שאדי מולא (להלן: "שאדי"), ומתנדב, ופנו לזהות את שאר הנוכחים. מיכאל הוביל את הנאשם לכיוון הניידת, והנאשם סרב ללכת עמו, ודרש שוב כי תוצג בפניו, תעודת השוטר. העד סרב לכך, ואז לדבריו, החשוד דחפו בחוזקה בידו, והוא בתגובה, הודיעו שהוא עצור, הפילו ארצה, ועל מנת למנוע המשך אלימות נגדו, כבלו באזיקי ידיים.

5.         אשר להתנהגותו של החשוד בהמשך חקירתו במשטרה, נשמעה עדותו של ע"ת 3, החוקר אלון מלזר, כאשר כאמור הודעת הנאשם צולמה במהלך החקירה, בדיסק שהוצג בתיק (ת/5). מתוך עדותו של השוטר והצילום שנעשה בת/5, עולה כי בשלב מסויים, בתחילת החקירה, נפלו מכנסיו של הנאשם, הוא התבקש להרימם, אך סרב לכך וטען כי אין הוא מסוגל לעשות זאת, מאחר וידיו נתונות באזיקים. לאחר מכן, התיישב על כיסא, קם ממנו ובעודו עומד מול החוקר, ובנוכחות שוטר נוסף שנכח בחקירה, הוריד הנאשם את תחתוניו וחשף את איבר מינו בפני החוקר, ולאחר מספר שניות, חזר והרים את תחתוניו, זאת כאשר הן החוקר והן השוטר חזרו והתריעו בפניו לחדול מיד ממעשה נפסד זה. בגין כך, גם יוחסה לנאשם עבירה של מעשה מגונה בפומבי, על פי סעיף 349 (א) לחוק, וכן יוחסה לו עבירה של העלבת עובד ציבור, על פי סעיף 288 לחוק, בגין מכלול אמירותיו, במקום, כפי שתואר לעיל.

6.         גם השוטר שאדי (ע"ת 2), ציין בעדותו כי הנאשם היה שתוי והתנהג בצורה מתריסה ותוקפנית, במהלך האירוע, כשהוא זוכה לגיבוי חבריו, שעודדוהו להמשיך בהתנהגותו הנלוזה כלפי השוטרים. השוטר שאדי ציין כי שמע קללות וגידופים מפי הנאשם, כלפי השוטר מיכאל, וכשקצין היחידה - מיכאל, התקרב לנאשם, הנאשם הדף אותו, כשבהמשך סייע שאדי לכבילת הנאשם, העצור. שני השוטרים שללו מכל וכל את טענת הנאשם כי הותקף על ידי שוטרים, מבלי שביצע כל פעולה אלימה במקום.

7.         סנגורו של הנאשם, עו"ד אבי אלפסי, טען כי לא ניתן ליתן אמון בגירסת שני השוטרים, וזאת בשים לב לסתירות העולות מהדוחו"ת שרשמו השוטרים (ס/1, ת/2, ת/3) ומגירסתם, כפי שניתנה בביהמ"ש, כאשר מדובר בדוחו"ת ובעדויות שהפרטים המוזכרים בהם אינם תואמים ביניהם, ועל כן יש לאמץ את גירסת הנאשם לאירוע במקום, ולפיה, במהלך הובלתו לניידת הותקף ע"י שוטרים, מבלי שהיתה כל אלימות מצידו כלפיהם.

8.         אכן, עיון בדוחו"ת ובעדויות השוטרים, מעלה מס' הבדלים, בין הגירסאות, בכל הנוגע למכלול האירועים שקדמו למעצרו של הנאשם, בגין מעשה התקיפה שביצע כלפי השוטר, מיכאל.

            יחד עם זאת, בהקשר זה יש להוסיף, כי מדובר בשני צוותים שונים, לאמור - תחילה הגיע, כפי שפורט, השוטר, מפקח מיכאל, ורק בהמשך הגיע למקום השוטר שאדי, בצוותא עם מתנדב.  כל אחד מהשוטרים תיאר את האירוע באותם מקטעים שבו היה מעורב. כך גם ציין מיכאל, בעדותו כי תחילה לא שם לב להימצאותם של השוטר שאדי והאחר, שהגיעו למקום, הגם שקרא להם במערכת הקשר קודם לכן, וכי בתחילת האירוע היה תחילה לבדו במקום. עוד מסר בעדותו הקצין, מיכאל, כי הוביל את הנאשם לניידת, בצוותא עם שאדי, כפי שטען שאדי, והמתנדב טל. אכן, מתוך עדותו של שאדי עולה מעורבות עמוקה יותר מצידו באירוע, מזו המתוארת על ידי מיכאל. אך יחד עם זאת, שני השוטרים, כאחד, ציינו, ובעניין זה עדותם לא נסתרה, כי הנאשם הדף בידיו, בשלב מסויים של האירוע, את מיכאל, והדבר הצריך הפעלת כח, שהיה בגדר הסביר, נגד הנאשם, וגירסתם זו ראויה לאמון, כשמדובר באירוע כפי שהתרחש, כאשר עולה גם מדברי השוטר שאדי, כי גם שאר הנוכחים במקום לא היו פאסיביים והשמיעו דברי עידוד כאלו ואחרים, כלפי הנאשם, שהיה בהם כדי לעודדו להמשיך בהתנהגותו המתריסה כלפי השוטרים.

9.         יש באלו כדי ללמד כי מדובר באירוע שהיה סוער למדי, ומטבע הדברים לא ניתן לצפות מהשוטרים כי יתנו תיאור החופף ביניהם, אחת לאחת, את אופן התרחשות והתפתחות האירועים במקום, והשינויים העולים מגירסת שוטר אחד אל מול גירסתו של שוטר אחר, אין בהם כדי ללמד, כטענת הסנגור, על העלאת גרסת כזב מצד השוטרים ותו לא.

10.        מסקנה זו מתבקשת ומתחזקת גם נוכח חוסר האמון שמתלווה לגירסתו של הנאשם, המאשר כי היה שתוי ורווי באלכוהול, בעת האירוע. כך גם מאשר הנאשם בחקירתו במשטרה (ת/6): "שתיתי אולי 3 בקבוקי בירה רגילים, וכוסית וודקה". כאשר בעדותו בביהמ"ש הוסיף כי ייתכן וגם שתה מעבר לכך (ראה עמ' 22, שורה 24 לפרוטוקול).

11.        טענת הנאשם כי על רקע שתייתו המרובה יכול היה לזכור את הדברים לאשורם ואת כל חילופי הדברים וההתרחשויות כולן, בינו ובין השוטרים, נמצאת, בנסיבות אלו, כטענה שאין בה כל ממש.

בעדותו גם אישר הנאשם כי ייתכן ולא ראה היטב את תעודת השוטר שהציג בפניו מיכאל (עמ' 23, שורה 3 לפרוטוקול).

לעניין זה נמצא הנאשם מאשר אפוא, את גירסת השוטר מיכאל, כי לא נעתר לנאשם להציג בפניו, בשנית, את תעודת השוטר, אלא שהנאשם לא הסתפק בכך, ובתוך שיכרותו חזר ודרש כי התעודה תוצג בפניו, ובדין סרב השוטר לעשות כן שוב.

12.        גם באשר לנוכחות אחרים באירוע, שיכלו לכאורה לתמוך בגירסת הנאשם, כי הוכה על ידי השוטרים, ואחרים ראו זאת, נמצא הנאשם מעלה גירסאות משתנות. כך בחקירתו טען הנאשם כי לא היה עם אחרים (ת/4, שורות 8-9).